www.rtebz.com
כמו ברוב ההיסטוריה, הסיפורים שלא סופרו הם המעניינים ומספקים תובנה נוספת לגבי נקודות ספציפיות בעברנו.
תוכנית תאומים של נאס”א הייתה הקפסולה לשני אנשים בהמשך לפרויקט מרקורי (ששיגר את האמריקאי הראשון לחלל).
היו הבדלים רבים בין פרויקט מרקורי לפרויקט ג’מיני, לא הפחות מהם היה חומרי ההנעה המשמשים למנועים על הסיפון. מערכת ההנעה של קפסולת מרקורי השתמשה במי חמצן שנאלץ על פני מסך מתכת לתוך המנועים שייצרו קיטור שהוביל את הקפסולה. הקפסולה של ג’מיני השתמשה בחנקן טטרה אוקסיד והידרזין שכל אחד מהם נאלץ לתוך תא המנוע. שני הכימיקלים הללו מתלקחים אוטומטית במגע (היפרגולי) ומייצרים את הכוח עבור מנועי ההיגוי והכניסה החוזרת של החללית.
שני הכימיקלים הללו אוחסנו בשלפוחית השתן של טפלון, אשר בעת לחץ עם הליום “השפריץ” את הכימיקל המתאים לתוך תאי המנוע. בתחילת שנות ה-60 הרבה על טפלון, כמו עם שני חומרי ההנעה הכימיים, שלא היה ידוע והיו ניסויים וטעויות.
במהלך הקופה של Gemini 6 התגלה כי שסתומי הסימון (שהיו אמורים למנוע מהאדים הכימיים להגר בחזרה לאספקת ההליום הנפוצה) נדבקו פתוחים. אף אחד לא ידע למה וזה היה בסדר גודל כזה שההשקה שלאחר מכן של Gemini 6 הייתה, קרצוף את הזזת Gemini 7 לתוך משבצת ההשקה הבאה.
עבדתי כמומחה כימי במשרד מערכת ההנעה של נאס”א בקייפ קנוורל והרגשתי שהשסתומים הדביקים נגרמים ממשהו שקשור לחומרי ההנעה הכימיים. הצעתי לערוך סדרת בדיקות כדי לברר אם זו אכן הסיבה ואם כן, כדי למצוא פתרון לבעיה.
ערכתי סדרה של בדיקות במתחם שיגור לא בשימוש בסיועו של ג’ו פיצסמונס (עוזר קיץ של נאס”א). הליום הועף על מיכלים בודדים של חנקן טטרה אוקסיד והידרזין והורשה להתערבב בעמוד מחוץ לבית הבלוק במקרה של פיצוץ.
ודאי שחומר צהבהב הופקד על המשטחים הפנימיים של העמוד. מצאנו את המקור למה שגרם לשסתומי הסימון להידבק. עכשיו השאלה הייתה איך להיפטר מזה.
מצאנו את הפתרון – נשפו את החומר הצהבהב עם הליום או חנקן יבש והחומר “נמס”. בעזרת מידע זה, הצלחנו לתקן את השסתומים הדביקים של Gemini 6 המאפשרים את ההשקה שלאחר מכן של Gemini 6 ואת המפגש “פנים אל פנים” של קפסולת Gemini 7 ו-6.
עבור העבודה הזו, ג’ו ולי הוצגו בפני תמונות גדולות (ממוסגרות ללא זכוכית) של קפסולת תאומים על רכב Titan Launch בעת ההמראה. עדיין יש לי את התמונה הזו היום.
© ספטמבר 2007 ג’ון ד’ ביסון
