www.rtebz.com
חוקרים מדעיים באוניברסיטת Jiao Tong בשנחאי, המשתמשים בציוד מדעי מתוחכם, הראו שלאנרגיה עדינה יש תכונות של זרם אלקטרומגנטי כאשר זורם דרך מרידיאנים של דיקור סיני, אך מקבלת את התכונות של זרמי חלקיקים קוהרנטיים, בדומה לאור לייזר, כאשר מוקרנת החוצה מתוך הגוף באמצעות ידיהם של מרפאי צ’יגונג מאסטרים המרפאים מחלות על ידי הקרנת האנרגיה שלהם לגוף המטופל. יש צ’אקרות חשובות על כפות הידיים. כדי להבין כיצד אנו יכולים להקרין אנרגיה (שמתבטאת כאור קוהרנטי) מצ’אקרות, הבנה מסוימת של המבנה והדינמיקה של הצ’אקרות תהיה שימושית.
איך נוצרות צ’אקרות?
ברברה ברנן, מהנדסת נאס”א לשעבר וכיום מרפאת אנרגיה בעלת שם עולמי, מתארת את הצ’אקרות כ”מערבולות בצורת חרוט מסתחררות בשדה האנרגיה האנושית”. מנקודת המבט של מטפיזיקת הפלזמה, צ’אקרות (או “גלגלים” בסנסקריט) יכולות להיחשב מורכבות משני מרכיבים: אחד, צומת ממוגנט ושניים, מבנה חרוט מסתובב או מערבולת שנוצרת בפלזמה המגנטית בצפיפות נמוכה עדינה. גופים מורכבים.
בניסויי מעבדה, התברר לאחרונה שמקור מקומי בתדר קבוע מעורר חרוט קרינה בגביש פלזמה. קודקוד החרוט יופנה לכיוון המקור וזווית החרוט נקבעת לפי תדירות הסיבוב שלו. עירורים מחלקיקים הנעים במהירות במישור מתחת או ליד גביש פלזמה חד-שכבתי מולידות קונוסים אלה. על פי הקוסמולוגיה של הפלזמה, גלקסיות מסתובבות בחלל נוצרות כאשר זרמים חוטיים צובטים. זה יכול לקרות כאשר שני זרמים נעים או חוצים זה את זה. ד”ר דיוויד טנסלי, מומחה לרדיוניקה, אומר כי, “שבע הצ’אקרות העיקריות נוצרות בנקודות שבהן קווי אור עומדים (או מרידיאנים) חוצים זה את זה 21 פעמים. 21 הצ’אקרות המשניות ממוקמות בנקודות שבהן חוטי האנרגיה חוצים 14 פעמים. .” בהתבסס על תיאוריות אלו, אנו יכולים להסיק כיצד צ’אקרות מתפתחות בגופים עדינים (המורכבים מפלזמה מגנטית או ‘מאגמה’).
כאשר המרידיאנים חוצים בגופנו העדינים, הם צובטים זה את זה, יוצרים “קשרים” וקורסים כצמתים דחוסים של שדות מגנטיים עזים הפועמים בתדרים קבועים. חלקיקי על וחפצים נמשכים לצמתים הממוגנטים ונשאבים לתוך הגופים העדינים במהירויות גבוהות מאוד באמצעות נתיבים סלילניים. התנהגות דינמית זו של החלקיקים הנכנסים והפעימות של הצומת מעוררות מבני חרוט על פני הגוף. הפלזמה של חלקיקים טעונים (הידועה בספרות המטפיזית כ”צ’י”, “פראנה” או “קונדליני”), מהסביבה המיווננת, מתפתלת לתוך הצמתים, ומערבלת את הפלזמה המגנטית על פני הגוף העדין הקומפקטי. לאחר מכן הוא נספג בצ’אקרה והאנרגיה שלו מועברת לחלקים שונים של הגוף העדין דרך רשת המרידיאנים (או זרמים חוטים) בתוך הגוף.
מבנה של צ’אקרות
לפי חוקרים מדעיים, מבנה מערבולת כפולה אלסטית מסובכת נובעת מהאזור הנרגש בגביש פלזמה. כל אזור מתפצל למערבולת יוצאת ופנימה. חזיתות הגלים מעגליות ליד המקור. זה דומה לאופן שבו מטפיזיקאים ניסויים, כמו צ’ארלס לידביטר וברנן, תיארו והמחישו את הצ’אקרות של עמוד השדרה – שמגיעות בזוגות ובעלות חזיתות גלים מעגליות. צינור או תעלה מחברים את הצ’אקרה הפונה החוצה בקדמת הגוף לצ’אקרה שמאחורי הגוף – הפונה בכיוון ההפוך.
לפי חוקרים מדעיים, לקונוסים בגבישי פלזמה יש מבנה מרובה מעניין של קונוסים מקוננים. קונוסים מקוננים בתוך צ’אקרות בגופי הפלזמה המגנטיים שלנו נצפו על ידי ברנן. לדברי ברנן, הצ’אקרות נראות “מקננות זו בתוך זו כמו משקפי קינון. כל צ’אקרה בכל שכבה גבוהה יותר משתרעת רחוק יותר בשדה האורי (עד לקצה של כל שכבה אורית) והיא מעט רחבה יותר מזו שמתחתיה”. כל מערבולת מעבירה אנרגיה שמהדהדת עם תדר הספין המסוים שלה.
יישור צ’אקרות
מעניין לציין שמבני החרוט של הצ’אקרות ממוקמים בזוויות שונות באיורים בספרות המטפיזית. כפי שצוין קודם לכן, הזווית מתואמת עם התדר של מקור הקרינה. זה ידוע במטאפיזיקה שלא רק שצ’אקרות עמוד השדרה ממוקמות בזוויות שונות אלא שכל צ’אקרה מסתובבת בתדר שונה. הציר של כל חרוט מיושר עם השדה המגנטי שנוצר על ידי הצומת כך שלקודקוד חרוט הצ’אקרה, הפונה לערוצים המרכזיים בגוף העדין, יש קוטביות מגנטית שונה מבסיס החרוט הפונה. הסביבה. אם נסתכל על הערוץ המרכזי בגוף העדין, הצמתים יתפזרו לאורך הקשרים בערוצים המרכזיים במרווחים נפרדים. זה מתיישב היטב עם תצפיות מטפיזיות (ותואם את ההתנהגות של פלזמה מגנטית, כפי שצוין במחקרים על גבישי פלזמה). לדברי ברנן, “הקצוות שלהם מצביעים על זרם הכוח האנכי הראשי והקצוות הפתוחים שלהם משתרעים עד לקצה של כל שכבה של השדה שהם נמצאים בו.”
קליטה ופליטת אנרגיה מצ’קרות
לפי ברנן, נראה שכל מערבולת אנרגיה מתערבלת יונקת או גוררת אנרגיה משדה האנרגיה האוניברסלי. צ’אקרות מתחברות לצמתים של מרידיאנים שהם אזורים של שדות מגנטיים עזים. לכן הם מסוגלים למשוך חלקיקי על ועצמים טעונים באנרגיה גבוהה. החלקיקים, לאחר הספיגה, עוברים דרך המרידיאנים לפיזור אנרגיה לחלקים שונים בגוף – בדומה למה שקורה במערכות הלב-ריאה ומחזור הדם בגוף הפיזי-ביו-מולקולרי מבחינת חלוקת החמצן לתאים בגוף. כאשר חלקיקים בגופים עדינים מקבלים אנרגיה הם מתחילים להגיב לסביבתם. Leadbeater מסביר שאחד מתפקידיהן של הצ’אקרות הוא לכייל (או לסחוף) את התדרים של חלקיקים על מנת שהם יהיו מגיבים לתדרים מסוימים של קרינה בסביבה. ברנן גם מבחין שהכיוון שבו צ’אקרה מסתובבת חשוב. כאשר הצ’אקרה מסתובבת עם כיוון השעון היא סופגת אנרגיה. כאשר מסתובבים נגד כיוון השעון – זרימת האנרגיה היא בכיוון הפוך. במילים אחרות, הוא פולט אנרגיה ולא סופג.
קרני אור ממוקדות מגלקסיות מסתובבות
על פי חוקרים מדעיים, שדה מגנטי מסודר ממלא תפקיד חיוני בהיווצרות סילון מדיסקת צבירה מסתובבת בסביבה מיוננת. תהליך יצירת סילונים (או קרני אור ממוקדות) נחשב תלוי באופן שבו שדות מגנטיים מתנהגים כאשר הם מתערבלים על ידי דיסק הצבירה. סילונים מתרחשים בפלזמה קוסמית. עוד בשנת 1918, האסטרונום HD קרטיס הבחין בסילון ממרכז הגלקסיה M87, ותיאר אותו כ”קרן ישרה מוזרה” הבוקעת מהגלקסיה. בצורת אלומת פנס ענקית בחלל, ניתן לראות סילון של אלקטרונים ופרוטונים הנעים בסמוך למהירות האור בתמונה של נאס”א של הגלקסיה. הסילון הוא קרן פלזמה עם קולימציה גבוהה (כלומר כמו אור לייזר קוהרנטי). סילונים אסטרופיזיים אנרגטיים, עם מהירויות המתקרבות למהירות האור, נראים במגוון סולמות היוצאים מגרעינים גלקטיים פעילים וכוכבים צעירים. נהוג לחשוב שהם נובעים מהדינמיקה של דיסקיות צבירה המסתובבות סביב מסה גדולה. האנרגיה מקרינה מחלקיקים טעונים הנעים במסלול מעוקל (בדרך כלל סביב שדה מגנטי המיושר עם הסילון).
קרני אור ממוקדות מצ’אקרות מסתובבות
הצ’אקרה היא דיסק צבירה מסתובב על גוף עדין קומפקטי גדול יחסית. אנו גם יודעים (מהדיון לעיל) שהצמתים של הצ’אקרות הם מיקומים של שדות מגנטיים עזים וחלקיקים טעונים נעים בנתיבים סלילניים או ספירליים סביב שדה זה. שדות מגנטיים בפלזמה נעים איתו. ההשפעה של תנועת החלקיקים, הצוללת לתוך הגוף העדין במהירויות גבוהות, היא למעשה מערבולת השדה המגנטי האינטנסיבי סביב ציר החרוט של הצ’אקרה. זה גורם לשדה המגנטי להתפתל, לעלות ולהיפלט החוצה כסילון של אור מאוזן. מנגנון האצה של רוב הסילונים הוא מגנטו-הידרו-דינמי. (מגנטו-הידרודינמיקה מספקת מסגרת כללית לחקר הפעילויות של פלזמה מגנטית.) הסילון שיונפק יהיה מקביל לציר הספין של הצ’אקרה.
סילונים או קרני אור מכוונים נראו בתצלומים שצולמו במהלך אירועים שבהם מתקיימים תרגולים אנרגטיים עדינים (לדוגמה: רייקי, צ’יגונג ו”שבח ופולחן”). יש גם תמונות הינדיות, טאואיסטיות, בודהיסטיות ונוצריות המראות סילוני אור היוצאים מכפות הידיים של קדושים או אלוהויות. ישנן צ’אקרות חשובות (ונקודות דיקור) על כפות הידיים. לתדר ולקצב הספין של הצ’אקרה תהיה השפעה ישירה בקביעת האנרגיה והקוהרנטיות של האלומה. אחת מרואות התגלות הפאטימה של “מרי”, “לוסיה”, גילתה שבמהלך אחת ההתגלות “מרי” פתחה את ידיה ו”קרני אור” יצאו מהן.
ניתן לעשות זאת פשוט על ידי היפוך הכיוון הרגיל של סיבוב הצ’אקרה (כך שאנרגיה נפלטה במקום נספגת) והגברת מהירות הסיבוב של הצ’אקרה בכף היד (על ידי התמקדות מנטלית בצ’אקרה הספציפית או בנקודת הדיקור בכף היד. יד). סילונים עשויים להיות מופקים גם מצ’קרות או מדקור אחר – למשל מצ’קרת הלב. לדוגמה, כאשר ‘ישו’ הופיע בפני הקדוש פאוסטינה, שתי אלומות אור יצאו מלבו – אלומה אחת הייתה כחולה והשנייה הייתה אדומה. באופן מעניין, תצורות סילון בעצמים קוסמיים כמו גלקסיות מציגות גם שתי אלומות אור – האחת כחולה והשנייה אדומה!
חורים שחורים וצ’אקרות
לדברי מדענים, חורים שחורים מנפיקים גם סילונים. למעשה, הגלקסיה M87 (מצוטטת לעיל) המנפיקה סילונים, על פי החשד מכילה חור שחור בגרעין שלה. (החור השחור דומה אז לצומת והגלקסיה למבנה החרוט של הצ’אקרה.) זה מפתיע מכיוון שככל הידוע לנו, שדות הכבידה החזקים של חורים שחורים סופגים אנרגיה – לא נותנים לכלום לברוח. (עם זאת, חורים שחורים קטנים מוציאים קרינת הוקינג.) אם נשתמש באותו הסבר כמו שעשינו לצ’אקרות, ייתכן שהסיבה לכך היא כיוון הסיבוב של דיסקיות ההצטברות סביב חורים שחורים. האם זה אומר שאם יפוך כיוון הסיבוב של דיסק ההצטברות של חור שחור מסתובב (“קר”) הוא יתחיל להוציא אנרגיה במקום לספוג? חורים שחורים עם סילונים אנרגטיים מאוד מסתובבים הכי מהר לפי מדענים.
אם ניישם עוד את מה שלמדנו על מבנה הצ’אקרות על חורים שחורים, היינו מצפים שחורים שחורים יגיעו בזוגות. כל חור שחור יחובר אז על ידי צינור (שנקרא בפומבי “חור תולעת”) המתחבר לחור שחור אחר בחלק אחר של היקום שלנו. חור תולעת זה עשוי להיות ארוך או קצר מאוד – כך שיש מבנה מערבולת כפול (כמו בצ’אקרות) המחובר באמצעות צינור קצר – מה שיוצר סילונים שנפלטים בכיוונים מנוגדים מגופים אסטרופיזיים. נראו סילונים אסטרופיזיים הנובעים מכיוונים מנוגדים של עצמים אסטרופיזיים. היינו מצפים גם שחורים שחורים ישכו בתוך כל הגלקסיות שכן הם פשוט נקודות כניסה לרשת או לרשת של “מרידיאנים” (במקרה זה זרמים חוטים) המעבירים אנרגיה מנקודה אחת לאחרת, ברחבי היקום.
כדי לשאת את האנלוגיה לצ’אקרות הלאה, זה ירמז שחורים שחורים וגלקסיות הם תצורות בגוף עדין בלתי נראה – הגוף העדין של היקום שלנו כבר נדון במאמרו של המחבר מרידיאני דיקור ורשת העכביש הקוסמית. זה גם מצביע על כך שגוף עדין זה מורכב מפלזמה מגנטית (כהה). אנו חיים בתוך הגוף העדין של היקום הזה – על כוכב לכת שיושב על קצה אחת הצ’אקרות שלו – צ’אקרה שאנו מכנים שביל החלב.
© זכויות יוצרים ג’יי אלפרד 2007
