www.rtebz.com
אם שמעתי פעם סיפור מהברית הישנה, שמעתי את הסיפור הזה מסופר עשרת אלפים פעמים. זה בא מישעיהו 14.
12 “איך נפלת מן השמים, לוציפר, בן-בוקר, איך נכרת ארצה, אשר החליש את הגויים!
יג כִּי אָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ, אֶעֱלֶה אֶת-הַשָּׁמַיִם, אֶרוֹם כִּסְאִי עַל-כֹּכְבֵי אֱלֹהִים;
14 אעלה למעלה ממרומי העננים; אני אהיה כמו הגבוה ביותר.
15 ובכל זאת תורד לגיהנום, אל צדדי הבור.
טז יצפו בך הרואים בך ויראו אותך לאמר זה האיש אשר הרעיד את הארץ אשר הרעיד ממלכות.
הסיפור הזה היה ההוכחה לכך שהשטן היה פעם אחד מהחבר’ה הטובים של אלוהים ואז פתאום, יום אחד החליט להשתלט על הכל ולהפיל את אלוהים מכסאו. ילד מקומי הולך רע אני מניח. ובכן השטן, המונח הזה לעולם לא מוזכר כאן, מביא אור לשעבר שזה מה שלוציפר מתכוון, הוא עכשיו נסיך החושך והשאר היסטוריה.
מה באמת קורה עם הסיפור הזה. האם ידעת שאתה רואה את הדרמה הזו ממש מתרחשת מספר בקרים וערבים בשנה. האם ידעת שגם עד היום, לוציפר הזה הוא בטעות עב”מים או אורות נחיתה! ישוע אמר שהוא ראה את השטן נופל כמו ברק מגן עדן כמו מיליונים אז ומיליארדים היום אם אתה יודע איפה לחפש. זה סיפור ישן מאוד המבוסס על תצפית אמיתית מאוד של בני אדם שהמציאו סיפור על מה שהם לא הבינו באותו זמן.
קודם כל, בואו נבין שישעיהו 14 באמת לא עוסק בשטן השטן כפי שהוא התפתח במהלך ההיסטוריה של הכנסייה. כתוב לעולם לא יכול להתכוון למה שהוא מעולם לא התכוון, ועיקרון זה חל על ישעיהו 14 בוודאות. בנוסח העברי המקורי, פרק י”ד בישעיהו אינו עוסק במלאך שנפל, אלא על מלך בבל שנפל, שרדף את בני ישראל. בהמשך ההקשר אנו רואים שהוא היה אדם, שמת. עכשיו אנחנו שומעים לעתים קרובות שזה היה “טיפוס” אבל זה לרוב חלקלק. מטאפורה אולי, אבל לא טיפוס, שבה נוכל לשנות אדם ללוציפר ואז לוציפר לשטן, שמעולם לא הוזכר, ואז כל העניין לגבי איך השטן הגיע להיות אלוהים של העולם הזה, אז שלח את המעשרות שלך ותהיה בטוח איתנו. “בטקסט העברי הביטוי המשמש לתיאור מלך בבל לפני מותו הוא “הלאל בן שחר”, שאפשר לתרגם בצורה הטובה ביותר כ”כוכב יום בן השחר”. השם מעורר את נצנוץ הזהב של גאה. שמלתו וחצרו של המלך (בדומה להדר האישי שלו זכה למלך צרפת לואי ה-14 את הכינוי “מלך השמש”).
{Craig Lyons-Bet Emet Ministries.} המלך כאן היה אדם, פשוט ופשוט, ובשל הגישה השחצנית שלו, הוא זכה למות כמו כולם.
לוציפר פירושו “מביא אור” והוא מונח המשמש את האסטרונומים הרומאים לתיאור כוכב הלכת נוגה. נוגה תמיד הייתה מביאת האור שכן היא תמיד מקדימה את שמש הבוקר המוקדמת. הוא מאוד בהיר ומורגש מאוד, כזה שהוא התבלבל, כאמור, לאורות הנחיתה של מטוסים לא קיימים. הוא בהיר, אבל לא בהיר כמו השמש כמובן. במיתולוגיה, בני האדם ציינו את ה’אל’ הזה שקדם לשמש ונראה שהוא דוהר לשיא, שבאסטרותאולוגיה מכונה המקום של “העליון ביותר” או במילים פשוטות עבורנו היום, צהריים! הצהריים הוא כס מלכותו של אלוהים באסטרותיאולוגיה. מונחים. בישעיהו, “מוציא האור” הזה הלך לפני אלוהים, העליון-השמש. הנקודה הגבוהה ביותר בשמיים שבה השמש או כל דבר שזורח מחוץ לכוכב יכולה לעלות, מנקודת המבט שלנו. כשהמיתולוגיה ואפילו התנ”ך מדברים של אלוהים כ”העליון ביותר”, אפשר לראות את המשמעות העמוקה יותר המרמזת על פולחן השמש. התנ”ך מקדם צורה דומה אך שונה של פולחן שמש/בן, אבל זה אבד על רוב הנוצרים כיום.
כוכב הלכת נוגה הוכיח את עצמו כחידה עבור האנושות. נראה שהתפקיד שלו היה ללכת לפני שמש הבוקר ולהכריז, אם תרצה, זה יוצא. אבל אז, בהיר ככל שהיה ועדיין, הוא נופל מהשמים ויורד אל האדמה, או במיתולוגיה, נראה כאילו הוא נזרק למטה. מוּזָר! בלי לדעת שנוגה היא כוכב לכת פנימי וכל כוכבי הלכת הפנימיים שמסתובבים עם כדור הארץ סביב השמש לעולם לא יוכלו לעבור מעלינו, ממזרח למערב כמו כוכבי הלכת החיצוניים והכוכבים, הם היו צריכים להסביר זאת. לפיכך יש לנו את ה”עובדה” שמביא האור הזה, לוציפר הזה ייקרא בקרוב השטן, חייב להיות מרוצה רק מההכרזה על אל השמש, אז חייב לומר בלבו, “אני אהפוך לגבוה ביותר”. טוב זה היה בשבילו! העליון, שלא מוכן לוותר על כסאו לגזלן הזה, פשוט השליך אותו חזרה ארצה, או כנראה כך לפחות כשאנחנו מסתכלים באופק. אחרי אותו מאמץ די לא מוצלח להדיח את אלוהים עליון, אנחנו נתקעים איתו כמחמאות השטן של הכנסייה, שמייפה את הסיפור וטא טה!… הבלגן שבו העולם מוסבר וזה לא אשמת האנושות לרוב. לנצח יותר, אנחנו יכולים לומר, “השטן גרם לי לעשות את זה.” אתה יודע, כוכב הבוקר הבהיר שניסה להפוך לאלוהים אבל הפסיד.
היה זה בעיקר הקדוש ג’רום הקתולי במאה הרביעית שתרגם לא נכון את המטאפורה העברית, “כוכב יום, בן השחר”, כ”לוציפר”, ובמשך מאות השנים התרחשה אבולוציה של רעיונות. לוציפר כוכב הבוקר הפך למלאך סורר, שהודח מגן עדן כדי לשלוט לנצח בגיהנום בעיקר מחכה לכל הלא-קתולים, אבל מאוחר יותר גם לכל הלא-פרוטסטנטים. עכשיו לכנסייה היה את נסיך כוחו של האוויר, נסיך החושך, אלוהי העולם הזה, האריה השואג, המלאך שנפל, כוכב היום לשעבר (כי אם אתה יודע איפה לחפש, אפשר אפילו לראות את ונוס בשעות היום)…התקלקל.
מעניין למדי, אפילו ישו, ובכן ישו של ההתגלות שאינו דומה לישו של הבשורות, מזהה את עצמו ככוכב הבוקר, מונח המשמש כנושא מרכזי בדרשות נוצריות רבות. ישוע מתייחס לעצמו ככוכב הבוקר בהתגלות כ”ב:16: “אני ישוע שלחתי את מלאכי להעיד לכם את הדברים האלה בכנסיות. אני השורש וצאצאי דוד, וכוכב הבוקר הבהיר.”
אז הנה לנו את זה. בני אדם אף פעם לא יכלו להסביר בדיוק מדוע ה”כוכב” הבהיר הזה שאנו מכירים ככוכב הלכת נוגה, הקדים את שמש הבוקר כאילו כדי להודיע על הגעתה, אבל אז התרסק בחזרה לכדור הארץ. מוזר מאוד! בואו נמציא סיפור! האור הבהיר הזה, מלאך, מוציא האור והאלוהות הקטנה בהשוואה לשמש, באמת השתבש והחליט להפיל את אלוהי השמש, ומאוחר יותר את בנו של אלוהים, מכסא המלוכה, לשם עולה השמש כשהיא הופכת לאל. הכי גבוה בצהריים. אלוהים, לא השלים עם זה, פשוט זרק את לוציפר, עכשיו השטן או המשמיד, בחזרה לכדור הארץ, למקום שבו הוא שייך ובני אדם יכולים להיתקע איתו עד שבנו של אלוהים השמש יחזור להרוס את יצירותיו של מביא האור עכשיו חשוך. סיפור נהדר! בישעיהו 14, המלך המתנשא הזה התנהג בדיוק כך במחשבה שהוא יכול להפיל את ישראל מהתמונה, הוא הפסיד, הושלך ומת, ממש כמו כוכב הלכת נוגה ההוא בכל בוקר. אז אל תתעסק עם נבחרי ה’!19 אבל אתה מושלך מקברך כענף מתועב, וכלבוש ההרוגים, נדחף בחרב, היורדים אל אבני הבור; כפגר שדורך תחת רגליו.
בסיפור האמיתי של המלך האנושי האמיתי של ישעיהו 14, אנו רואים שהוא מת כמו כל בני תמותה ולא חושבים היטב על כך שהוא חושב שהוא יכול לאתגר את ישראל. בפסוק 19 אנו קוראים, “אבל אתה השלכת מקברו כענף תועבה, וכלבוש ההרוגים, נדחף בחרב, היורדים אל אבני הבור, כפגר נדרס. תחת רגלים 20 לא תצטרפו אליהם בקבורה כי השמדת את ארצך והרגת את עמך זרע עושי רשע לעולם לא יוודע.” קברים, פגרים, בורות, קבורה ושכחה הם כולם מאפיינים של מה שקורה לבני אדם, לא מלאכים או מיני-אלים.
זה מעניין, נוגה גם עולה בערבים בהירים להפליא אחרי שהשמש שוקעת, ואז גם נופלת חזרה לכדור הארץ. אולי השטן רק יצא מהעולם התחתון של החושך לשיא וכדי להודיע לנו שהוא עדיין שולט בזה לפני שהוא חוזר אחורה כעבור שעה או משהו אחר אחרי “שקיעה של השמש” לשם אפילו השמש הגבוהה ביותר הולכת בכל לילה, בהיסטוריה של מצרים כדי לקרוא תיגר “קבע” את אלוהים של השאול. גורם לך לתהות לגבי סיפורים על בני השמש המטיפים לרוחות ב”כלא”. אבל זה כבר סיפור אחר.
אז כשאתה רואה את ונוס מוקדם בבוקר כשאתה נוסע לעבודה וחושב שאו רכבת אם נמוכה מספיק או שמטוס שמחפש מקום לנחות מגיע אלייך, דע שזה רק מביא האור, לוציפר, מאוחר יותר אויבך המושבע השטן , המכריז “אבל לכם יראי שמי תזרח שמש הצדק ורפואה בכנפיו, ותצאו ותגדלו כעגלי דוכן” מלאכי ד,ב. שימו לב שלא כתוב “בן”. תחשוב על כנפיים יותר כמו קרניים ותבין את התמונה. כוכב הלכת ונוס ההוא, היפה כל כך, מסביר תופעה שאנו מקבלים כמובנת מאליה לבני אדם מזמן שפחדו מדברים כאלה ופשוט היו צריכים להמציא תיאולוגיה כדי להסביר אותה. עכשיו אתה יכול להגיד שראית את השטן נופל גם כן מגן עדן… כמה מגניב זה!
