www.rtebz.com
היקום הושלם
IV
סדר היקום
אוי לאדם שיחשוב שהיקום צריך לעקוב אחר הסדר, רצונו, עיצובו, ואוי אם ספקותו יכריח אחרים לחשוב שהכל נשמר בדרכי אמונתו וחשיבתו!…
במקום להיכנע בהכנעה להנחיית ההשגחה, אלוהים, כדי להשתתף בתגליותיו, הוא משאיר את המוקד.
אם הוא/הוא וסוגו יכלו רק לחזות את כל האומללות שהם מביאים על עצמם ועל אחרים על ידי אי זיהוי המשוואה המלאה:
אם פריט אחד נותר מחוץ למעגל, הוא אינו שלם;
אם פריט אחד חסר, משהו מכל חסר, ויש למלא אותו במשהו אחר שאינו ראוי.
הוא זורק כידון לעינו של תנין כדי להרחיק אותו, פן ילמדו חסידיו בסופו של דבר את האמת שאינה שלו;
יש לו פורטל אבון; הוא יקבור את ההיסטוריה כדי להציל את הצביעות שלו.
איך אם כן יכולה האמת לנצח, כשהאמת אינה יותר ממה שאתה רוצה שתהיה, היום הזה או היום ההוא, או כל יום נתון?
כאשר האמת אינה במרד, תן לה ליפול היכן שהיא עשויה, אל תקשה את הלב כדי שתתאים לדעות הקדומות של האדם.
היה נאמן לעצמך, ותהיה מדען אמיתי שיודע מה שהוא לא יודע – זה משהו שצריך ללמוד, אם הוא/הוא באמת יכול להיות מאזין.
האם זה לא נכון: צריך לדעת מה הוא יודע ומה לא, אבל צריך לדעת איך למצוא או לאיזה כיוון ללכת, כדי למצוא את התשובה לידיעה הזו?
דע שהיקום זורם מתחת לחלונות עפעפי אלוהים.
ובעלי לב סגור ומוחות מושלכים למים אפלים כדי להפוך לאוכל למפלצות הים!
גוף כזה לעולם לא יעלה על פני השטח, נפוח בעוויתות של בכי מזעזע, לעולם לא ימצא את האמת מהשקר.
היקום מתרחב
היקום מתרחב כמו בטנו של אדם שמן, כלומר:
היקום, באופן דומה: עם כל השמשות והירחים היציבים שנולדו והנוכחים שלו, והכדורים וכל הפיצוצים הבלתי מייצבים שלו, והחורים השחורים והלידות מחדש, וגלקסיות חדשות, כמו האדם השמן, מתנפחות.
אם יש נקודה שבה די מספיק, מי יגיד איפה הנקודה הזו חוץ מאלוהים?
יש סוף ליקום, אבל הסוף הזה מתמשך.
היקום התרחב במשך 15 מיליארד שנים של צמיחה, ממסה של עניינים שחורים – בעד ונגד: כמו מערכת העצבים האוטומטית של האדם: אנרגיה מול אנרגיה, אחת מושכת ואחת נסוגה: יקום שהיה ריק, ל- היקום עכשיו מלא בהכל.
אנו שוהים בזמן השקט שלו, כאשר הוא ישן במינון REM.
בכל זאת האדם הוא כמו מדוזה, הוא לא יכול לאחוז בה, -מבחינת דעות תיאולוגיות-
אנשים מסוג זה חסרי חשש, כאלה מסתירים את הריקנות שלהם, באמצעות התחמקות, קולם עולה מתהום המוות, היכן שוכן האור הסופי והגורלי שלהם-; בלי לדעת את היקום של ‘לפני האור’ ומי נתן את הניצוץ הזה שהצית הכל.
הם לא מבינים, או רוצים: נושא ההיווצרות, היקום שלו, הבורא שלו, אינו מוגדר עבור אחד, במקום אחד, אלא עבור כולם, בזמן ובמרחב:
להיאסף כמו גושי זהב, כאשר אלוהים מחליט בתוך זמנו ומרחבו, מאפשר לאדם להפסיק לצעוד בצעדי תינוק, ויכול לזנק;
אבל אסור לנו לשכוח, זה שלו, לא שלנו.
זה מסע, ועלינו ללכת בעקבות אלוהים.
קודם הגשמי, אחר כך הרוחני, הסירה לא תרחף, בשום דרך אחרת.
משם עלינו להפיק את כל משמעותו מהשלם ומסופו.
אנחנו הציוויליזציות היחידות בעבר, מתקשות לתפוס את היווצרותו של אלוהים, את תפיסתו של היקום, כי אפשרנו את היעדרו המוחלט של אלוהים בחשיבה שלנו: וזה חשוב לא פחות, למשוואה האוניברסלית.
בעבר זה היה משהו לא מובן.
אבל זה ברגע זה ממש, בשנה לספירה, 2016, מסע אלוהים, האם אני מאמין לפתוח דף חדש, שער לגילויי פלאים:
לתת לאנשים חסרי האמונה להיכנס פנימה, או לשוטט ללא מטרה לתחום אחר אם הם רוצים-
ולמי שמחזיק בפתח למודעות של אלוהים בכל זה, הוא/הוא מחזיק את ההיסטוריה בידיו, ואת מקור כל הכוח וההבנות של תנועתו של אלוהים, ביקום שהוא ברא, ואנחנו חיים, וזה מתרחב.
#4257/ 6-4 ו-5-2016
היקום שזור זה בזה
V
אסור שהאדם יהפוך לעקשן, בלתי נסבל או מתוסכל, והוא גם לא יכול להרשות לעצמו לשאת סתירות!
אלה שמסתכלים זמן רב אל האור הם לעתים קרובות אלה שנגרמו להם בהקדם בעיוורון (יהירות ושתלטנות)
אדם, אלוהים, חומר, -אלוהים רוצה להציף אותנו בגילוי, אבל ביחד.
התגלית חייבת להיות מעל הכול-
עבור האדם, המדע הוא פיל לבן, עבור אלוהים הוא רק נמלה, גילה האדם, ולומד עליו, בקטלוג הארוך שלו של הפיזיקה בקוסמוס-
האדריכלים שלו!
אנחנו הבונים שלו-
הוא גורם לנו לחשב, כאילו אומר: כמה חוטי משי של אלים יידרש כדי לכסות את אנגקור ואט!
אין קסם בכל זה, לעשות את זה לבד!
#4258/ 6-4-2016
היקום החי
VI
מתחת ליקום היא ממששת כאילו בלהט עצבני, כאילו היא שותה את קסם האלים.
היא לוחשת ומתרחבת: קולנית היא מתפרצת, ונוקב היא.
היא מתפתלת מחום נשר, ומפותלת אור שקוף שרצים: עיניים זורמות, יפות ופוריות.
היא שייכת לבעלים קנאי, שאינו מתרעם על חדירה, שמא תבוא בכוונה רעה!
ורואים את עצמם בטוחים מהתצפיות שלו, זכרו שהוא היוצר שלה, כמו גם שלהם!
היקום אלסטי, יצור חי, תמיד מניע את החומר שלו תמיד בתנועה: מלא בכדורים מסתובבים, ערפיליות זוהרות, – שמוטות כמו ענפים, ומפותלות כמו פרסות.
היא לובשת טוניקה דחוסה של חומר, אנטי-חומר, אטומים.
היא זוללת שמשות, נשברות בקלות מתחת לשיניה, נפוחה, נחנקת לחום מוזר, מושלכת לתוך חור שחור, רחב יותר ממערכת השמש של כדור הארץ, ואז מעבירה אותן במהירות בבטן-
להשתאותה, היא יוצרת גלקסיות חדשות עם קולות חדשים, הנופלים מגבהים נונשלנטיים, מהחומר הישן והמשומש.
תופיה הנדיבים כבדים בהדים מאיימים, אם כי ללא שפה, מביטה אל הענפים העבים של היווצרותה, אל בוראה, היא מתבוננת בו, הוא שהעניק השראה ליצירתה!
האדם צריך לעשות את אותו הדבר!
אבל האדם איבד את עצמו לתוך ממלכת גן של פירות שחורים: פרי כהה דם, ושם הוא עומד בין צללי מוחו המעורערים, ואומר: ‘אין אלוהים!’
האדם הניף חרב גדולה מול פניו של אלוהים, האור חרך את חזונו, והוא ימצא את עצמו רץ-
בורח את עצמו מצוק ללא חזה.
לפה-מערה שייבלע.
וכל מה שהוא ישמע זה את צחוקם של השדים הקולוסים שעדיין בוערים בפתח הגיהנום.
וכך צלל ללא שליטה לתוך העולם התחתון של הובנה האפל.
#4260 6-6-2016
